גאורגיה היא ממילא אחת המדינות הזולות שישראלים טסים אליהן, ודווקא בגלל זה מאמר על “מה עושים בחינם” יכול לצאת מטעה. כשארוחה שלמה עולה פחות מכריך בתחנת דלק בארץ, ההבדל בין דבר שעולה אפס לדבר שעולה מעט מרגיש זניח. אבל הוא לא זניח בכלל בשני מצבים: כשנוסעים כמשפחה וכל כניסה מוכפלת בארבע, וכשמגיעים לכפר בהרים בלי כספומט בסביבה.
אז הפרדנו את זה בכנות, בלי לנפח. למטה 17 דברים שלא עולים כלום, ואחריהם רשימה קצרה של דברים שנשמעים חינמיים ופשוט לא. המספר הוא 17 כי אלה הפריטים שאנחנו בטוחים לגביהם, ולא מתחנו את הרשימה בעזרת מקומות שגובים כניסה קטנה.
מה באמת חינם ומה רק זול
הכלל בגאורגיה פשוט: מה שבחוץ פתוח, ומה שיש לו שער או קופה גובה כסף. רחוב, כיכר, טיילת, חוף, שוק פתוח, שביל הרים ומתחם כנסייה פעיל הם כמעט תמיד חינמיים. ברגע שנכנסים לגן מגודר, למערה, למוזיאון או לאתר ארכיאולוגי, יש תעריף.
ההבחנה השנייה חשובה לא פחות, כי בגאורגיה “חינם” מתחרה ב”עולה כמעט כלום”. נסיעה במטרו או באוטובוס בטביליסי היא סכום סמלי של לארי בודד, כניסה לבריכה ציבורית במרחצאות היא כמה לארי, וכוס יין בשכונה עולה פחות ממה שאתם מנחשים. אנחנו לא קוראים לזה חינם, כי זה לא, אבל אם מטרת החיסכון היא להחזיק תקציב ולא להוכיח נקודה, החלק הזול הזה שווה יותר מהתעקשות על אפס.
ויש כאן גם דפוס מקומי שכדאי להכיר, כי הוא מפיל הרבה אנשים: היעד חינמי והדרך אליו עולה כסף. פארק מטאצמינדה פתוח בלי כרטיס, אבל הפוניקולר שעולה אליו גובה תשלום. מתחם נריקלה חופשי, אבל הרכבל מפארק ריקה לא. כנסיית גרגטי לא גובה כלום, אבל רכב השטח שמעלה אליה כן. בשלושת המקרים אפשר להגיע ברגל ולשלם אפס, וזה באמת אפשרי, פשוט לוקח יותר זמן.
טביליסי: כמעט הכול נעשה ברגל
טביליסי היא המקום שבו הרשימה הזאת הכי קלה, כי המרכז ההיסטורי כולו נמצא במרחק הליכה.
1. העיר העתיקה ואבאנוטוברי מבחוץ. הסמטאות המתפתלות, המרפסות המגולפות מעץ, כיפות הלבנים העגולות של רובע המרחצאות והמפל הקטן שבקצה הקניון שמאחוריו: כל זה פתוח וחינמי. הרחצה עצמה כן עולה כסף, ומי שרוצה להבין מה ההבדל בין חדר פרטי לבריכה ציבורית ימצא את הפירוט במרחצאות הגופרית של טביליסי.
2. שדרות רוסתוולי. השדרה המרכזית של העיר, עם בנייני התיאטרון, האופרה והפרלמנט לאורכה, היא הליכה בפני עצמה. בסופי שבוע היא מתמלאת במקומיים, ולפעמים גם במופעי רחוב.
3. גשר השלום ופארק ריקה. גשר הזכוכית והפלדה מעל נהר הקורה פתוח להולכי רגל בשני הכיוונים, והפארק שבצדו השני הוא דשא פתוח מול העיר העתיקה. בלילה הגשר מואר, וזה שווה מעבר שני.
4. העלייה הרגלית לנריקלה ולפסל אמא כרתלי. מתחם המצודה פתוח בלי כרטיס, וגם השביל שמטפס אליו מאבאנוטוברי. מהחומה רואים את הגגות האדומים ואת הנהר, וכמה דקות משם עומד פסל אמא כרתלי עם החרב והיין. זו התצפית הכי מפורסמת בעיר והיא לא עולה כלום.
5. פארק מטאצמינדה. הכניסה לפארק שעל ההר חופשית. המתקנים בתוכו עולים כסף, וגם הפוניקולר שמטפס אליו, אבל מי שמגיע ברכב או בהליכה ארוכה נכנס בחינם ומקבל את הנוף הרחב ביותר על העיר.
6. הגשר היבש, שוק הפשפשים. שוק פתוח על גדת הנהר שבו מוכרים מדליות סובייטיות, מצלמות ישנות, כלי כסף וספרים. הכניסה חופשית, וגם אם לא קונים כלום זו חצי שעה מרתקת. הוא הכי פעיל בבוקר ובסופי שבוע, וכשיורד גשם חלק מהדוכנים פשוט לא נפתחים.
7. קתדרלת סמבה ומתחמי הכנסיות. קתדרלת השילוש הענקית שעל הגבעה, סיוני, אנצ׳יסחתי והכנסיות הקטנות בעיר העתיקה הן מקומות תפילה פעילים, והכניסה אליהן אינה כרוכה בכרטיס. מגיעים בלבוש צנוע, ולנשים יש בכניסה מטפחות זמינות.
8. אנדרטת כרוניקת גאורגיה. עמודי הענק של צרטלי על הגבעה מעל ים טביליסי הם אנדרטה פתוחה בשטח, בלי קופה ובלי שער, ואפשר להסתובב ביניהם ולהסתכל על המים מלמעלה בכל שעה. מה שלא חינמי הוא ההגעה, כי זה מחוץ למרכז ורוב האנשים לוקחים לשם מונית.
9. אגם הצבים. אגם קטן בהרים שמעל שכונת ואקה, עם שביל היקפי, דשא וספסלים, והכניסה אליו חופשית. אפשר להגיע ברגל או ברכב בלי לשלם כלום. הרכבל מפארק ואקה למעלה והאומגה שיורדת ממנו הם שירותים בתשלום, וההפרש ביניהם עצום, אז שווה לדעת מראש מה מזמינים.
מצחתה: יום שלם בלי כרטיס אחד
10. סבטיצחובלי ורחובות מצחתה. הבירה העתיקה של גאורגיה נמצאת פחות משעה מטביליסי, והקתדרלה המרכזית שלה, אחד המבנים החשובים במדינה, פתוחה בלי תשלום. גם הרחובות המרוצפים סביבה, שהיום מלאים בדוכני צ׳ורצ׳חלה, לא עולים כלום.
11. מנזר ג׳ווארי והמפגש של שני הנהרות. המנזר מהמאה השישית יושב על גבעה מעל הנקודה שבה נפגשים הקורה והאראגווי, ורואים משם בבירור את קו ההפרדה בין שני צבעי המים. הכניסה למתחם חופשית. איך משלבים את שניהם ליום אחד ואיך מגיעים בתחבורה ציבורית מפורט בטיול יום למצחתה.
קזבגי והכביש הצבאי: הנוף לא גובה כניסה
12. העלייה הרגלית לכנסיית גרגטי. השביל מהכפר סטפנצמינדה אל הכנסייה שעל הרכס הוא בערך שעה וחצי עד שעתיים למעלה, והוא חינמי לחלוטין, כמו גם מתחם הכנסייה עצמו. הנסיעה ברכב שטח היא הדבר היחיד שעולה שם כסף.
13. התצפיות לאורך הכביש הצבאי הגאורגי. הכביש מטביליסי צפונה עובר במעברים, בעמקים ולצד מאגר ז׳ינוואלי הטורקיז, ואפשר לעצור בכל תצפית בלי שער ובלי קופה. זה אחד הכבישים היפים באזור והוא בעצמו האטרקציה.
14. אנדרטת הידידות בגודאורי. מבנה בטון עגול עם ציור קיר צבעוני, שיושב על שפת תהום מעל עמק עמוק. אין כניסה ואין תשלום, פשוט עוצרים בצד הכביש. יש שם רוח חזקה גם בקיץ, אז כדאי שכבה נוספת.
בטומי וסיגנאגי: הים בחינם, היין לא
15. הבולוואר והחוף של בטומי. הטיילת הארוכה לאורך הים השחור, עם הדקלים, מסלולי האופניים והמזרקות, פתוחה תמיד, והחוף עצמו ציבורי ובלי דמי כניסה. החוף מחלוקי אבן ולא מחול, אז כדאי נעלי ים.
16. כיכר פיאצה ופסל עלי ונינו. הכיכר בסגנון איטלקי במרכז בטומי והפסל הנע של שתי הדמויות המתחברות בקצה הבולוואר הם שני דברים שכולם באים לראות, ושניהם ברחוב ובחינם. שימו לב שהפסל אינו זז כל היום: התנועה מופעלת בשעות הערב, וסיבוב שלם שבו שתי הדמויות עוברות זו דרך זו לוקח כעשר דקות. מי שמגיע בצהריים יראה אותו עומד, אז כדאי לוודא במקום מתי מפעילים אותו. והעלייה למעלה במגדל האלפבית שלידו כן גובה כרטיס.
17. סיגנאגי, החומות והנוף לעמק אלאזני. עיירת היין הקטנה בקחתי מוקפת חומה עתיקה שאפשר ללכת לאורכה בלי לשלם, והנוף ממנה אל העמק ואל רכס הקווקז הגדול הוא מהיפים במדינה. החומה עצמה והשער חופשיים, ורק העלייה לתוך מגדל התצפית שבשער הצפוני גובה כמה לארי. גם מנזר בודבה שלמטה פתוח בלי כרטיס. מה שכן, טעימות היין ביקבים סביבה כולן בתשלום, וזה בסדר גמור, פשוט לא חינם.
על מה כן שווה להוציא
זה לא מאמר שמנסה לשכנע אתכם לא להוציא כלום, ובגאורגיה זה גם לא הגיוני. ארבעה דברים שווים את הכסף לדעתנו: מרחץ גופרית אחד בטביליסי, טעימת יין אחת רצינית בקחתי, יומיים של רכב שפותחים את כל התצפיות שלמעלה, וארוחת סופרה אחת עם חברה.
ומה שנשמע חינמי ולא: הפוניקולר למטאצמינדה, הרכבל לנריקלה והרכבלים בבטומי כולם גובים תשלום גם כשהיעד עצמו פתוח; הגן הבוטני של בטומי גובה כניסה; מערות ואתרים כמו ורדזיה, אופליסציחה ומערת פרומתאוס גובים כרטיס; ורכב השטח לגרגטי עולה כסף לרכב. אף אחד מהסכומים האלה אינו גבוה, אבל אף אחד מהם אינו אפס, ולכן הם לא ברשימה שלמעלה.
מי שרוצה לראות איפה הכסף באמת בורח בטיול הזה ואיך מחזיקים תקציב שפוי לשבוע, ימצא את הפירוט בתקציב לטיול בגאורגיה. ומי שמגיע לימים ספורים, שווה לדעת שרוב הרשימה שלמעלה נמצאת בטביליסי ובמצחתה, כלומר אפשר לעשות ממנה טיול שלם כמעט בלי כרטיס אחד.
