בפעם הראשונה ששמעתי על טושתי, זה היה מנהג מונית מבוגר בטלאבי שאמר לי, כמעט בלחישה, שיש בגאורגיה מקום שאפשר להגיע אליו רק שלושה או ארבעה חודשים בשנה. שאר הזמן השלג פשוט חוסם את הדרך. חשבתי שהוא מגזים. שנה אחר כך מצאתי את עצמי בג׳יפ ישן, אצבעות לבנות על הידית, כשמצד אחד קיר סלע ומצד שני תהום, בדרך ההררית לטושתי. הוא לא הגזים בכלום.
הדרך לטושתי היא לא סתם עוד רואד טריפ בגאורגיה. זה אחד המסעות המרוחקים והדרמטיים שאפשר לעשות במדינה, אל אזור שנשאר מנותק מרוב העולם המודרני. במאמר הזה אני רוצה לספר בכנות מה מחכה בדרך, למה חשוב לבדוק כמה דברים לפני שיוצאים, ולמה כמעט כולם נוסעים לשם עם רכב מונע ארבעה גלגלים ונהג מקומי.
למה טושתי שונה מכל מקום אחר בגאורגיה
טושתי היא פינה הררית בקצה הצפוני-מזרחי של גאורגיה, צמודה לגבול עם דאגסטן. בניגוד לקזבגי או לסוואנטי, שכבר הפכו לחלק ממסלול תיירותי סלול, טושתי נשארה מבודדת בגלל הגיאוגרפיה עצמה. אין שם כביש אספלט, אין רשת סלולרית רציפה, ובחורף רוב התושבים פשוט יורדים לעמק כי אי אפשר לחיות שם כשהשלג חוסם הכל.
מי שכבר עשה את קזבגי ומחפש את התחושה שגאורגיה שוב מרגישה אישית ומרוחקת, ימצא בטושתי בדיוק את זה. זה אחד המקומות שגורמים לך להרגיש שנסעת אחורה בזמן: מגדלי אבן מימי הביניים, כפרים קטנטנים על מדרונות, ועדרים של כבשים שחוסמים לך את הדרך יותר מכל מחסום.
מעבר אבאנו: הכביש שפותח את הדלת ורק בקיץ
כל הכניסה לטושתי עוברת דרך מעבר אבאנו, מעבר הרים שנמצא בגובה של בערך 2,800 מטר. זה אחד הכבישים הגבוהים והמאתגרים בגאורגיה, כולו עפר וחצץ, צר, ופתלתל בצורה שקשה לתאר במילים. הנסיעה מהעמק בקאחתי ועד לכפר אומאלו אורכת בדרך כלל בין ארבע לשש שעות, למרות שמדובר במרחק של עשרות קילומטרים בלבד.
המעבר נחשב לאחד הכבישים המסוכנים במדינה, ולא בכדי. יש קטעים בלי מעקה, מפולות קטנות של אבנים אחרי גשם, ונקודות שבהן שני רכבים מתקשים לחלוף זה על פני זה. זה לא כביש להתלהמות. אם אתם רגילים לנהיגה גאורגית ההרפתקנית ממילא, כדאי לקרוא קודם את מה שכתבנו על נהיגה בגאורגיה כספורט אקסטרים, כי אבאנו לוקח את הכל כמה מדרגות מעלה.
מתי הכביש פתוח ומה חשוב לבדוק לפני הנסיעה
החלק הכי חשוב להבין: הדרך לטושתי פתוחה רק בחלק מהשנה. באופן כללי המעבר נגיש בערך מסוף האביב ועד תחילת הסתיו, תלוי לחלוטין בשלג ובמזג האוויר. בשנים מסוימות הוא נפתח מאוחר יותר או נסגר מוקדם יותר, ואחרי סופה חזקה הוא יכול להיחסם גם באמצע העונה.
לכן, לפני שאתם קובעים תאריכים, בדקו את מצב המעבר קרוב ליום הנסיעה. הכי טוב לשאול את הנהג המקומי או את בעל הגסטהאוס שאליו אתם נוסעים, כי הם יודעים בזמן אמת אם הדרך עוברת. אל תתכננו את היום האחרון של הטיול בטושתי בלי מרווח ביטחון, כי אם מזג האוויר משתנה, אתם עלולים להיתקע יום נוסף בהרים.
למה נוסעים עם רכב 4x4 ונהג מקומי
זאת אולי העצה הכי חשובה כאן: את הדרך לטושתי עושים עם רכב מונע ארבעה גלגלים, ורוב המטיילים עושים אותה עם נהג מקומי ולא לבד. הסיבה פשוטה. הכביש הזה דורש היכרות אינטימית עם הקטעים המסוכנים, עם מפגשי הרכבים, ועם המקומות שבהם צריך לחכות לפני שממשיכים.
הנהגים המקומיים עושים את הדרך הזאת עשרות פעמים בעונה. הם יודעים מתי לתת גז, מתי לעצור, ואיפה מסתתרת המפולת הבאה. רכב פרטי רגיל פשוט לא בנוי לזה, וגם רכב שטח שכור מחייב ניסיון וביטחון עצמי שרובנו לא באמת נושאים איתנו. אם אתם בכל זאת שוקלים לנהוג בעצמכם, קראו קודם על ההיגיון של הכבישים ההרריים כמו מעבר גודרדזי שגוגל מפס מפחד ממנו, ואז תחליטו ביושר אם זה בשבילכם.
| דרך הגעה לטושתי | למי מתאים | מה לזכור |
|---|---|---|
| ג׳יפ משותף מהעמק | תקציבנים, מטיילים עצמאיים | יוצא כשמתמלא, פחות גמיש בזמנים |
| ג׳יפ פרטי עם נהג | זוגות ומשפחות שרוצות שליטה על היום | יקר יותר אבל נוח וגמיש |
| טיול מאורגן | מי שרוצה הכל סגור מראש | כולל לינה ולוגיסטיקה, פחות ספונטני |
המחירים משתנים לפי עונה וביקוש, אבל בגדול נסיעה בג׳יפ משותף מהעמק לאומאלו נעה בסביבות עשרות לארי לאדם, ונסיעה פרטית עולה יותר. כדאי לתאם ולסגור מחיר מראש, ולבדוק את שער הלארי העדכני בסרגל באתר לפני שאתם מתקצבים.
מתכננים רואד טריפ בגאורגיה סביב הביקור בטושתי?השוו רכבי שטח והזמינו מראש, לרוב עם ביטול חינםמה מחכה באומאלו
אומאלו היא הכפר המרכזי של טושתי ונקודת הכניסה לאזור. היא מחולקת לחלק תחתון וחלק עליון, וממש מעליה ניצבים מגדלי קסלו, קבוצת מגדלי אבן מימי הביניים ששימשו להגנה. הטיפוס הקצר אליהם בשקיעה הוא אחד הרגעים שנשארים איתך: אור זהוב על המגדלים, שקט מוחלט, וריח של עשן ממדורות של הגסטהאוסים.
רוב הלינה באזור היא בבתי הארחה משפחתיים פשוטים, לרוב עם ארוחות ביתיות. אל תצפו למלונות בוטיק, זה חלק מהקסם. הארוחות פשוטות ומזינות, ולרוב תמצאו הרבה מוצרי חלב מקומיים וגבינות. אם אתם שומרים כשרות, שימו לב שהמטבח כאן ביתי ומעורב, וכדאי לברר מראש מה מוגש.
הדרך לדארטלו והכפרים הגבוהים
אם אומאלו היא הבסיס, דארטלו היא הפרס. הכפר הזה, עם בתי האבן ומגדליו על גדת הנהר, נראה כאילו קפא בזמן. מגיעים אליו בנסיעה נוספת בדרך עפר או בטרק רגלי יפהפה, וזה בדיוק סוג המקומות שבגללם אנשים נוסעים אל גאורגיה שמחוץ למסלול.
מדארטלו יוצאים מסלולי טרק נוספים אל כפרים גבוהים יותר כמו קווסי. חלק מהמסלולים ארוכים ודורשים כושר ותכנון, וכדאי לצאת אליהם מוקדם בבוקר וללכת עם מידע מעודכן על מזג האוויר. אם אתם מתכננים טרק רב-יומי, שקלו מדריך מקומי, במיוחד באזורים המבודדים יותר קרוב לגבול.
איך מגיעים ומה כדאי לארוז
רוב המטיילים מתחילים את הדרך מאזור אלוואני בקאחתי, שאליו מגיעים מטביליסי או מטלאבי. משם עולים על הג׳יפים למעבר אבאנו. תכננו לפחות שני לילות בטושתי, כי יום אחד הולך רובו על הנסיעה, וחבל לעשות את כל הדרך בשביל כמה שעות.
מה לארוז: שכבות חמות גם בקיץ (בערב קר בהרים), נעליים טובות, מזומן בלארי כי אין שם כספומטים, תרופות אישיות, ומטען נייד. אל תסמכו על כרטיסי אשראי בכפרים.
הדרך לטושתי היא לא הנסיעה הכי נוחה שתעשו בגאורגיה, אולי אפילו המפחידה ביותר, אבל היא גם אחת הבלתי נשכחות. יש משהו בלהגיע למקום שאפשר להגיע אליו רק בקיץ, שגורם לכל רגע בו להרגיש מיוחד. ואתם? הייתם מעזים לעלות על מעבר אבאנו בעצמכם, או משאירים את ההגה לנהג המקומי?
